עקרתי את דמותך מלבי
ו.ד.פ. – לארנסט פ.
עקרתי את דמותך מלבי,
ברגל רמסתי את הדיוקן.
נעשית לי זר כל כך באדישות,
כאילו אינך כלל.
כאילו גם תחנת ויטבסקי לא הייתה,
ששם, לי, תחת מטח של צפירות,
מאה פעמים לחש באוזני בסוד
את המילה הלוהטת «אני אוהב».
אני חיה לבדי, שלווה וקלה,
והימים עוברים בנחת,
כמו בים של לילה, הרחק־הרחק,
אורות תאי האונייה.
ומסביב אנשים מעניינים רבים,
גברים יפים וחכמים,
מבקשים את חיוכי כמו חסד,
ושפתותיהם לוהטות.
ואני מרשה שינשקו אותי,
ואני מחייכת להם,
ומנסה לשכוח שאחרת, שוב,
אוחזת בגופך.
ביום אדיש לי דיבור עליה,-
הגעגוע מהודק במלחציים,
אך בלילה נחלם לי גרזן כבד,
המרסק את רקותיה.
הישאר נא לעד איתה,
הכרוכה סביבך כנחש,-
איני יכולה, איני רוצה להיות שלך…
ובכל זאת אני שלך.
28 במאי 1946
איך היה נראה יום ההולדת של ו.ד.פ. אילו הייתה בריאהאל התוכןמדורת השטן