ראשי
HE

הנביא

במדבר לא נודע שכבתי על שקי וביכיתי בייאוש על מה שלא השלמתי.

ויופיע לפניי האדון בדמותי, אך חותם כבוד העולם היה על מצחו, והכרתיו וכיסיתי את ראשי לפני הוד אדוני.

כך שכבתי, שטוח על פני לרגליו, והזמן עשה את מרוצתו מעל ראשי. ולא היה גבול בין רוחי ובין אבני המדבר החשוף, ובין הרוח החמה שמעליו, ובין השיחים הדלים בין האבנים, ובין גביע השמים ההפוך והשמש הלוהטת.

וידבר האדון, ולא ידעתי אם זה קולי, או קול אבני המדבר החשוף, או קול הרוח החמה שמעליו, או קול גביע השמים ההפוך, או קול השמש הלוהטת.

« קום, אדם, והיקרא נאמיאיל. אתן לך כוח ככוח אריה המדבר, גמישים ואדירים, כגוף הנחש, יהיו אברי גופך. אתן לך יופי כיופי סוס ערבי הדוהר לפני עדר סוסות בר שנדחקו בריצה מטורפת. ויהיה פניך כשחר הבוקר מעל הרי הלבנון.

אתן לך שכל החודר את רקיע השמים ואת מעמקי הים, ובשכלך תהיה דומה לי ותיצור עולמות בנפשך ובנפשות בני האדם.

והמחשבות, ילדי שכלך, בלבושיהן הזוהרים, ישוטטו בעולם, מכות ומנחמות.

אתן לך נשמה, בלי גבול, כאוקיינוס, וכל ייסורי העולם ובניו יישפכו אל נשמתך, כנחלים הנשפכים אל אגם בין הרים.

הנה סימנתיך באצבעי, ומעתה תבער ולא תישרף עד תום ימיך».

ושוב בכיתי לפני פני אדוני, כי הרגשתי בנפשי גם את צער גבעול העשב שכרסם נמלה, וגם את הנמלה שנמעכה ברגל אם הבוכה על מות בתה, ואת ייסורי הנערה שמתה מאהבה לאהוב שעזב אותה, ואת הבחור שעזב אותה, הרעב לעשות ואינו משיג. ואת העני על אשפתו, ואת העשיר על משכבו המפואר, ואת העבד במחצבה, ואת השליט על כס הממלכות. ולא הכיל אוקיינוס נפשי את ייסורי העולם, ומעוך בהם כרסמתי בשיניי עפר לרגלי האדון.

וירד האל על ברכיו לפניי ולקח בידיו הגדולות והרכות את ראשי הלוהט. וישק בשפתיו החיות את שפתיי המתפתלות מכאב.

ואהבה גדולה אל בני האדם ואל ייסוריהם מילאה אותי, והודיתי לחכמת האדון, אשר בראה…

מכתבאל התוכן