ראשי
HE

תעלה לרוחב, שמאלה, אל היער

ל.יארוס.

ביצוע מוזיקלי

בפיקט 1001

היער הקסום נדם לנצח,

הסופת שלג אורגת את רשתותיה,

ומן השמים הסגול־אפורים

נפל ברק אור על השלגים.

דממה לבנה קופאת מסביב.

האורנים שומרים עליה…

בין העצים נראית תעלה:

שניים הולכים בתעלה.

מרפד את הפרקט הקפוא של הקרח

שטיח פלומתי של שלג.

מאחור, עקב טבוע של מגפיים

מקלקל את הדוגמה הבתולית.

זרם הגורל נעצר:

אין לא דקות ולא שנים…

אי־שם רחוק נשאר נשכח

הפיקט האלף ואחד.

« מישהו גנב את השנים הטובות.

האין זו אמת, אמור?

אבד לנו אושר החופש,

חיינו שבורים.

האזור המסריח – הטבע שלנו,

שמחתנו – זלילה:

אם לחיות כך עוד חצי שנה –

אפשר להשתגע!»

«עזבו. יקירי! למה ליפול

לפסימיות שחורה שכזאת.

צריך לשאת את הראש גבוה יותר,

עלינו עצמנו להצליח

בקצה הזה שנשכח מבני אדם

לשמור על נפשנו.

צריך לחשל את הדעת במאבק הזה,

ולא לצאת מן הדעת.»

-« את יודעת , לידיה, בהמון הזה

של חצאי־החיות של המחנה

כה בודד לי,

כאילו אין אנשים.

אין למי לומר מילה כנה,

אין את מי לאהוב כאן.

אין את מי…אין את מי לנשק,

אין עם מי לשכוח את הגעגוע.»

-« שטויות. יש הרבה טובים מסביב.

צריך להצליח למצוא אותם.

צריך לחפש גם חברים וגם חברות

בדרכנו הקשה.

נפש טובה אפשר להבין,-

רק פקחו את העיניים.

ולנשק? נשקו אותי,

ונפנה לאחור.»

דמדומים כחולים מכבים את השקיעה,

השלג יורד לאט.

אורנים עומדים לאורך שפת התעלה

בדממה גמורה של שינה.

אוחזים ידיים, הולכים בחזרה.-

דורכים על עקבתם שלהם…

נראה מרחוק, מבעד לנציץ הערפל,

הפיקט האלף ואחד.

לילהאל התוכן