ראשי
HE

לילולי

אד מאדמה חרושה לעומקה,

בשמיים להקה קטנה של עגורים,

ילדים מתקוטטים באבק,-

לילולי באה במעוף,

לילולי – אשליה.

שלום, קטנה, לילולי,

שלום, קטנה, לילולי,

שלום, קטנה, לילולי,

לילולי – אשליה!

על הביצה ליד הנהר

החלו לשרוק החופיות,

החלו לפכות הפלגים

בשירים נטולי שינה.

יער זקן, מלוכלך, קודר

כאילו מת וקם לתחייה

כחורשות ירוקות.

גם ליד הבית וגם הרחק,

רק ניגשת לילולי,

נדלקים אורות

בקשתות של זהב.

הרימה אצבע לבנה קטנה,

הסירה מעליי את המשקפיים,

ושכבה לי על החזה

בשדיים קטנים ומוצקים.

כאילו נגוזה הערגה,-

לא התחלתי לחפש את המשקפיים,

לבחור צעיר ונאה!

שוב אני רק בן עשרים,

שוב אני, כבימים עברו, משורר,

מוכן לתת את כל העולם

לכל עובר אורח.

וכאן פרץ הקשקוש!

אפילו גדם טחוב וזועף

קרא כך: «יום טוב!»,

שהפטריות נבוכו.

ונחפזים קולות:

« נו, עוד לפחות חצי שעה,

היי כאן לפחות חצי שעה,

לילולי – אשליה.»

2–3 במאי 1947

ריח משכר של עשבי אביבאל התוכן