אל הקורא
קורא נכבד!
אני מבקש את סליחתכם,
כי היום לשיחה
בחרתי מקצב ידוע מכבר.
גיטצ׳י מניטו האדיר,
שברא את כל העמים,
במקצב הזה להיאוואתה
נתן עצות רבות ויקרות.
במקצב הזה היסעור,
דומה לברק שחור,
פעם בכנף נוגע בגל,
פעם כחץ מזנק אל העבים,
חלף בטרוכאוס
מופלא בן ארבע רגליים,
אף שהמילים לא נחלקו
כמנהג, לשורות.
במקצב הזה היינריך היינה
שר מוטיבים יהודיים,
בלדות פרודיות
וקנצונות ספרדיות.
משנטלתי את המקצב המופלא הזה,
משנטלתי עלילה מן התורה העתיקה,
משנטלתי אירוניה מהיינה, -
רקחתי את המנה הזאת.
אך כאשר בקרקעית הסיר
תמצאו כאב ומרירות, -
דע, קורא, את המרירות הזאת
לא לוויתי בשום מקום.