ראשי
HE

מכתב עשרים

18.9.48. מז׳וגה

ילדתי היקרה שלי!

ב־1 באוגוסט , בתשובה למכתבך הארוך, כתבתי לך מכתב ארוך עוד יותר, וגם צירפתי פואמה על כ־4 גיליונות . סביב ה־17 באוגוסט היו שני מכרים שלי אמורים לראות אותך בלנינגרד. חיכיתי בסבלנות, חיכיתי למכתב ממך, אך לא זכיתי לו. אז החלטתי שאולי לא היית בעיר בימים ההם. אבל ב־1 בספטמבר התחילו הלימודים, היום ה־18 , ומכתב עדיין אין... אל תחשבי, ילדתי, שאני נעלב ממך כשאת זמן רב לא כותבת לי: אני מבין שבאותם חיים אינטנסיביים ומלאים שאת מנהלת אין לך פנאי למכתבים, אבל מאוד מתחשק לי לדעת ולו מן הקצה על החיים האלה שלך. ...חיי עוברים בלי אירועים מיוחדים. מבחינה חומרית לא כל כך רע לי עכשיו: יש לי כ־500ק״ג תפוחי אדמה, כך שלחודשים הקרובים מזוני מובטח. והרי שאלת האוכל כאן היא החשובה ביותר, וכמעט אין סביבי אדם אחד מ־50 שיכול לומר, כמוני, שהוא שבע. ובחוסר הבררנות שלי באוכל לא אכפת לי במה אני מתמלא, ואיני סובל מהיעדר בשר ומעדנים שונים, ובלבד שיהיו תפוחי אדמה. ושאלת הלבוש נפתרת כאן בפשטות רבה יותר מבכל מקום אחר. הדרישות נמוכות, ואם אדם כמעט בסחבות, הריהו כבר נחשב לבוש כראוי. הגרוע מכול, שהשנה כמעט חדלו להזדמן ספרים וכתבי עת. אלמלא הרדיו ואלמלא הגאזטה הספרותית.,שאבא שולח לי, הייתי מנותק לגמרי מהכול. ועכשיו גם את, החוט החשוב שלי לקשר עם העולם, חדלת לכתוב...איני יודע אם אוכל השנה להשיג דבר־מה ליום ההולדת שלך. ייצור מגפי הלבד נסגר אצלנו, ועכשיו איננו מייצרים דבר מלבד מתגי קוך( שחפת). אבל למזלי אין לי אותם עדיין . אני טוען שהם מפחדים ממני,משום שאני מביט בהם "בעין מזוינת..." (וולגה-וולגה)

מכתב תשעה־עשראל התוכן