ראשי
HE

מכתב אחד־עשר

16.12.45. מז׳וג - לנינגרד (אמא ואני חזרנו מפינוי של ארבע שנים אל חדרנו, ששרד בנס).

בתי הקטנה היקרה! המכתב הזה יגיע אלייך בין השנה החדשה לבין יום הולדתך. איני יודע לאיזה מהם הוא יהיה קרוב יותר, אבל אני רוצה לברך אותך גם על זה וגם על זה. השנה החדשה! כבר פגשתי כאן כל כך הרבה מהן, לפעמים בתקווה, לפעמים בייאוש. את השנה החדשה של 1945 פגשתי בתקווה לסיום המלחמה ולשחרור. הראשון התגשם, אבל את השני לא הביא עמו. ועכשיו לא נותרה בי שום תקווה. איני יודע אם אני עושה נכון כשאני כותב לך שוב. ממילא ספק אם נתראה אי פעם. אולי מוטב לך לשכוח אותי ולבנות את חייך כאילו אינני בעולם כלל. בקרוב תקום לפנייך הר של שאלונים, המתעניינים בין השאר גם בי, ובכל פעם תעמוד לפנייך בעיה קשה. (שאביך הוא אויב העם, יושב בבית הסוהר.) אני סבור שהטוב ביותר במקרה כזה יהיה לציין שעזבתי אתכם בשנת 1932, כשהיית בת 3, וגורלי לאחר מכן אינו ידוע לך. את אדם מבוגר, אירוצ׳קה. בגילך אני כבר חייתי בכוחות עצמי. לכן אני מעז לכתוב לך על כך. לכן איני רואה כל רע בכך שאת, אף שיהיה לך קשה, מפני שאני יודע שאת אוהבת אותי, בין אם אני ראוי לכך ובין אם לא, לא תעני על מכתבי. ואני אכתוב לך פעם בשנה, ליום הולדתך. אני רק מבקש ממך ומאמך להודיע לי על המאורעות העיקריים בחייכן ועל שינוי כתובת, ולהחזיק מעודכן באותו דבר גם את סבא אברם, שאת כתובתו אתן יודעות. אוי, יקירתי, קשה היה לכתוב את כל זה, אבל אני שמח שבכל זאת כתבתי. ימלאו לך שבע־עשרה.

השנה את מסיימת את בית הספר העשר־שנתי. עוד שנה עלייך ללמוד. לדעתי מאוחר במקצת לסיים את בית הספר התיכון בגיל 18, אבל מאחר שזו אשמתי ולא אשמתך, ומאחר שיחד עם הארץ עברת בכבדות 4 שנים מתוך 18 אלה, צריך להפוך גם את המינוס הזה לפלוס. הורים קשישים תמיד רואים זכות לעצמם להטיף מוסר לילדיהם שרק מתחילים לחיות. בחיי שלי זכיתי בזכות הזאת פחות מאחרים, בייחוד כלפייך. אבל הרבה חשבתי על ניסיון חיי, ואני רוצה למסור לך כמה מסקנות מעשיות, לא לפי סדר, אלא את הראשונות שיעלו בדעתי. 1. את מסיימת את בית הספר בוגרת לגמרי. אם את רוצה לחסוך זמן, הפני בזמן שנותר את עיקר תשומת הלב אל שפות זרות. את שאר המקצועות שיטת בית הספר עצמה תדחוס לך אל הראש, וזה, מוזר ככל שייראה במבט ראשון, חשוב מכול. אם יש אפשרות, היכנסי לחוג מתאים או לקורסי ערב. הקדישי לכך חלק מחופשת הקיץ. על כל פנים, השיגי זאת שעם סיום בית הספר תשליטי לפחות בשפה זרה אחת שליטה חופשית. 2. נסי לבחור לך מקצוע שנה לפני סיום בית הספר. אם את חושבת להיכנס למוסד להשכלה גבוהה, בחרי מראש לאיזה, ולאיזו פקולטה, והתעקשי עד שבחירתך תתגשם. למרבה המזל, בלנינגרד יש מלוא הבחירה. אם תבחרי במוזיקה או בזמרה, אל ייפול לבך אם לא תצליחי מיד להתקבל לקונסרבטוריון; אז לכי תחילה לטכניקום למוזיקה. אל תחשבי שזמרה, או עבודה על הבמה, היא עיסוק פחות רציני מכל עיסוק אחר. וגם אפשרויות הפרנסה של זמרת בעלת תרבות אינן נמוכות משל מהנדס, והעצמאות רבה יותר. שתי העצות האלה הן הכלליות ביותר. קשה לכתוב ביתר פירוט כשאיני יודע דבר על האפשרויות שלך ואיני יכול בעצמי לקחת שום חלק בחייך. ובכן, עוד דבר אחד. קראי יותר בספרות הרוסית הקלאסית, והאמיני לה. גנוז בה הרבה טוב; החיים משתקפים בה נכונה. חשבי, ונסי לנהוג כראוי.

תאמרי שמה שכתבתי בתחילת המכתב אינו טוב, פשרה עם המצפון. אין זה נכון. זו סטייה כפויה מן האמת, והאשמה אינה בך, אלא במה שעושה את הסטייה הזאת הכרחית לך. התעמקי בזה, ואז תוכלי לנהוג כפי שאני מייעץ, בלי להשאיר כתם על מצפונך. אם תמצאי לאפשר להתכתב איתי, אכתוב עוד על דברים רבים. אם לא, לא נותר לי אלא לכתוב שבכל מקום שתהיי, ויהי מה שיקרה לך ולי, לעולם לא אפסיק לאהוב את בתי הקטנה, שאני עצמי חיתלתי, שאני עצמי האכלתי מבקבוק, ובפניה ובמנהגיה מצאתי תמיד כל כך הרבה הדומה לעצמי.

אני מנשק אותך חזק, יקירתי.

אבא שלך מישה

נ.ב. ובכל זאת מוטב שתכתבי לי.

מכתב עשיריאל התוכן