מי אשם?
י.י.פ-ו-ב-ו.
את אשמה, או אני אשם?
לבך, או ראשי?
שמח אני שאת נוסעת, או לא שמח?
את אשמה, או אני אשם?
***
הרי לא תשכחי את הפגישות האלה,
את הערב האוקראיני הרך והחמים,
את המגל הקטן של הירח, את נרות הכוכבים הזעירים,
את ידייך, את שפתייך, את כתפייך…
אמרת, מסתירה את הדאגה:
« אהובי! הנה היא, הנה אני!
שדי תחת ידך.
אהוב, מדוע אין אני כולי שלך?»
רבות, אה רבות, הדרכים בעולם.
את האושר להבין, לאחוז לא יכולתי.
האם השטן בילבל אותי, או האל –
רק אותך שמרתי לאחר מכן.
כסופה הסתערה שנת השמונה־עשרה
אל העיר , אל הכפר, אל המכרות , אל בית החרושת,-
הסופה נשאה אותי למעלה, קדימה.
ראיתי את לנין…מקרוב…כך הנה…
עיני איליץ׳ , קצת מכווצות, בערמה:
« ובכן , בחור, לך לעבוד בצ׳קה.
לב נאמן, היד איתנה,
כאן, בחור, לפי שעה אתה נחוץ לנו.»
מיד אל הכפר שלחתי מכתב קטן
לידה באה, מסתירה את פניה:
« יקירי! אתה חי!...רק… אתה רואה – טבעת.
יקירי! רומיתי בידי נבל.
הוא אמר שאתה כבר אינך.
יקירי! חיכיתי לך כל כך הרבה שנים!
טעיתי רק ביום…גרמתי צרות…
אהוב, התסלח? התסלח , אורי?
לא אמרתי דבר, דבר,
רק… ערפל כיסה את העיניים.
רק…דמעה נשרה מן העיניים.
רק… לקחתי אותך אל התחנה.
את אשמה, או אני אשם?
הרכבת הלכה, -לא תשיב לאחור.
רק על הפסים האופנים דופקים:
מי־זה אשם, אשם, אשם?
1938